בינה מלאכותית וזכויות יוצרים

הילכו שניים יחד בלתי אם נועדו?

בעידן בו בינה מלאכותית הופכת למתקדמת יותר ויותר, נושא זכויות היוצרים מקבל משנה תוקף.

מחד, קיימת שאלה גדולה סביב מידת הבעלות וההגנה על יצירות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, כאשר אין "יוצר אנושי" מסורתי וחסר הרכיב האינטלקטואלי האנושי ביצירה. מאידך, טכנולוגיות מתקדמות אלה עלולות גם להפר בקלות זכויות יוצרים של אמנים ויוצרים אנושיים באמצעות העתקה ויצירת יצירות נגזרות, שלא כדין וללא הסכמה.

החקיקה והרגולציה בתחום זה עדיין לא התעדכנה ולמעשה כיום אנו בתקופת ביניים בה הדין לא ברור עד תומו. הדבר כמובן מציב סיכון משמעותי בפני מפתחי בינה מלאכותית ומודלי לימוד מכונה, כמו גם למשתמשיהם. לכן, מוטב להבין את המצב ולהתייעץ עם עורך דין מומחה להבנת הנושא במלואו.

שימו לב שנושא מאמר זה הוא חדשני, הטכנולוגיה מתעדכנת מדי יום כמעט וחקיקה ופסיקה עדיין חסרות. המאמר עצמו אינו מתעדכן והוא נכון למועד כתיבתו, יוני 2024. האמור כאן הוא הסבר כללי ואין להסתמך עליו בכל מקרה ספציפי.

בקצרה ומבלי להכנס לפרטים, בינה מלאכותית היא תהליך שמאפשר למנוע הבינה "ללמוד" מנתוני עתק המוזנים לו, לאתר דפוסים ומבנים המצויים בהם ואשר נעלמים מעיני בני האדם. על בסיס לימוד זה והאלגוריתם שהוזן לו, יוכל מנוע הבינה ליצור תכנים, החלטות והמלצות ספציפיות.

המשתמש מגדיר למנוע הנחיות ("פרומפטים") והמנוע יוצר תוצר המגיב לאותם פרומפטים, על בסיס היצירות והנתונים ששימשו ללימוד המכונה והאלגוריתם שתוכנת בה. הבסיס של תשובות המנוע – "סטטיסטי".

בינה מלאכותית מאפשרת לנו גם להפיק תכנים מסוגים שונים דוגמת מאמרים, תמונות, "צילומים" ועוד. ראו למשל את Chat GPT שמפיק תשובות לשאלות, את Midjourney שמפיק תמונות ואת Copilot  שמפיק קוד תוכנה ועוד ועוד.

בינה מלאכותית מעוררת סוגיות של זכויות יוצרים הן בתחום הפלט (היצירות שמשמשות ללימוד המכונה) והן בתחום הפלט (התוצרים אותם מפיקה המכונה), שאלות שטרם נפתרו לגמרי עד עצם ימים אלו (יוני 2024). הבה נבחן מספר שאלות רלוונטיות:

מי הבעלים של יצירה שיצרה בינה מלאכותית?

החוק הישראלי (כמו גם דברי חקיקה רבים אחרים בעולם) קובע שזכות היוצרים הראשונה תוקנה בידי היוצר עצמו, והוא זכאי להעבירה הלאה. היצירה כמובן צריכה להיות "מקורית", פרי יצירתו של היוצר.

ואז הגיע המקרה של הקוף (ודיוויד סלייטר). סלייטר היה צלם שאיבד את מצלמתו ביער. קוף מצא אותה, שיחק איתה וגם צילם מספר תמונות. סלייטר לאחר מכן איתר את המצלמה, ראה את התמונות ופרסם אותן. ארגון PETA (הארגון לטיפול אתי בבעלי חיים) טען שהקוף הוא ישות משפטית ולכן זכאי להיות בעל זכות היוצרים בתמונות. וכמובן תבע את סלייטר. ההליך המשפטי היה ארוך, הצדדים במהלכו התפשרו, אבל הגישה שישות שאינה אדם אינה זכאית להיות בעלת הזכויות קיבלה ביטוי חשוב.

והנה הנחיות משרד זכויות היוצרים האמריקאי (ראו את פרשת Zarya of the Dawn) כמו גם פסיקה אמריקאית (לדוגמה Thaler v. Perlmutter בקליפורניה) סירבו להעניק הגנה ליצירות שנוצרו שלא באמצעות בינה אנושית. ה"חידוד" האמריקאי היה כשמשרד הזכויות קבע שיש בקומיקס יציר הבינה המלאכותית זכויות לאדם, היוצר, ביחס לרכיבי היצירות שנוצרו על ידו (למשל לא האיורים עצמם אלא סידורם בעמוד).

גישה דומה אומצה ברחיי העולם גם ביחס לפטנטים, כאשר מרבית משרדי רישום הפטנטים (לרבות הישראלי וראו החלטות ביחס לפטנטים 268604 ו-268605) שסירב להעניק רישום פטנט למי שאינו בן אנוש.

הפרת זכות היוצרים באמצעות "לימוד מכונה" של יצירות מוגנות:

אפתח בסוף – בשלב זה הדין האמריקאי (ויתר הדינים) טרם קיבלו החלטה חד משמעית בתביעות הרבות שהוגשו בעניין זה (בין היתר על ידי סוכנויות צלמים, איגודי תסריטאים, עיתון הניו יורק טיימס וכדומה).

הטענה היא ששימוש ביצירה ללימוד מכונה ללא הסכמת היוצר מפר את זכות היוצרים ומזכה את היוצר בסעד. טיעון שאינו מופרך כשלעצמו, גם אם טרם התקבלה החלטה משמעותית בנושא.

עם זאת, בארץ הנושא הזה נדון במישרין בחוות דעת של משרד המשפטים שנכתבה בידי עוה"ד ד"ר ליטל הלמן, בליווי עוה"ד הווארד פולינר ובהנחיית עוה"ד כרמית יוליס. המדובר בטיעון משפטי ארוך ומורכב שאנסה לתמצת כאן. עיקר העניין הוא שהטיעון בחוות הדעת מתבסס על ייחודיותה של ישראל, על הפגיעה שתגרם לציבור בישראל אם לא יתאפשר לימוד מכונה ועל העובדה שכיום הנזק שנגרם לבעלי זכויות היוצרים אינו קיים שכן לא קיים כיום שוק להכנסות מסוג פעילות שכזה, בעברית. תוצאת חוות הדעת היא ששימוש ביצירות מוגנות בצורה שאינה ממוקדת יוצר ספציפי, מהווה שימוש הוגן ומוגן בחוק.

עם זאת חשוב להדגיש – חוות הדעת מבהירה שהיא אינה פתרון כללי ויתכנו מקרים מסויימים בהם הגנת השימוש ההוגן לא תחול, מבהירה שקיימות הגנות נוספות (אם כי פחות משמעותיות) וכן שהיא ממוקדת למתרחש בישראל ובשפה העברית.

הפרת זכות יוצרים בפלט הבינה המלאכותית

נניח מצב בו הבינה המלאכותית יוצרת יצירה/תמונה/טקסט זהה או דומה בצורה מהותית ליצירה קיימת. האם זו הפרה? ואם כן – מי אחראי לה?

נקודת המוצא של הפרה ברורה: אם מדובר בטקסט שהועתק ולכל הפחות דומה בצורה מהותית לטקסט המקורי (דוגמאות למקרים כאלו אוזכרו בתביעה של NEW YORK TIMES כנגד OPEN AI ומיקרוסופט) הרי דיני הקניין הרוחני יקבעו כי מדובר בהפרת זכות היוצרים. אין בכך שאלה. השאלה תהיה – מי אחראי לאותה הפרה?

על כך, בעת כתיבת מאמר זה, עדיין אין תשובה חד משמעית. אבל אקל עליכם. תניחו שהאחריות תחולק בין גוף הקשור במנוע הבינה לבין המשתמש.

וככל שאתם משתמשים בבינה המלאכותית, כיצד תוכלו לפעול על מנת שלא תהיו אחראים לתקלה שכזו? ביטוח מלא כמובן אין. אבל המלצתי אליכם: בעת כתיבת הנחיות (פרומפטים) לבינה, וודאו שאתם לפחות מורים לבינה להמנע מהפרות זכויות של אחרים, להמנע מהעתקה של אחרים ולוודא שהתוצר אינו דומה בצורה משמעותית ליצירה אחרת.

בנוסף, נסו שלא ליצור הנחיות שבהכרח יעודדו הפרות (לדוגמה: "כתוב לי שיר בסגנון ח.נ. ביאליק" היא הנחייה שמוטב שלא ניתן למכונה).

לסיכום, כלקוחותינו, חשוב שתהיו מודעים לאתגרים החדשים שמציבה הבינה המלאכותית בתחום זכויות היוצרים (ואף מעבר לכך). מי הבעלים החוקי של יצירות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית? כיצד ניתן להמנע מהפרות זכויות באמצעות טכנולוגיה זו? אלו שאלות מורכבות שדורשות מענה משפטי.

במשרדנו, אנו עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות בסוגיות אלו ונערכים להדריך אתכם בהתאם. שיתוף הפעולה עימנו מאפשר לגבש גישה אסטרטגית המגנה על הקניין הרוחני שלכם לצד מיצוי הזדמנויות עסקיות חדשות הנובעות מהבינה המלאכותית. רק בדרך זו נוכל להבטיח כי האינטרסים שלכם יישמרו גם בעידן הטכנולוגי המשתנה. אנו כאן כדי לסייע לכם בכל שאלה או דילמה בתחום המורכב הזה.